בדיקות כימיות ובקטריאליות מתבצעות ע”י חברות המים המינרלים בפיקוח שירות המזון לפי “תקנות בריאות העם – מים מינרלים ומי מעיין”.
קיים דמיון רב בדרישות ההרכב הכימי בהשוואה לתקנות בריאות העם למי שתייה.
בשנת 1994 נקבע תקן למי שתייה במכלים (ת”י 1994 1501) הכולל הגדרות כימיות הדומות
לתקנות בריאות העם למי שתייה.
בשונה ממי שתייה או ממים מסוננים ומטוהרים בעלי תו תקן, המים המינרלים לא מחויבים בציון
או בבקרה מיקרוביאלית לאורך חיי המוצר.
כמו כן, בארץ אין חברות המאמצות תקן זה וכרגע אין לו אזכור בתוויות של ספקי המים בבקבוקים.
על פי מחקר מדעי בן ארבע שנים שפורסם ע”י המועצה להגנת משאבי טבע (NRDC 1999)
נמצא שמים בבקבוקים אינם בהכרח נקיים או בטוחים יותר בהשוואה למי ברז ושככלל, למי ברז מטוהרים
קיימים תקנות ותקנים מרובים יותר מאשר למים בבקבוקים.